החלטה בתיק ת"א 44281-01-12

בקשה למתן סעד זמני היא הבקשה שלפני.

יאמר כבר, בסיכומיו לא פרט המבקש מהו הסעד הזמני המבוקש, ומשכך אני מניחה כי הסעד הזמני המבוקש הוא צו עשה ו/או צו מניעה, סעדים להם עתר בבקשתו לסעדים זמניים במעמד צד אחד ולהם לא ראיתי להעתר, כך דחיתי תחילה את הבקשה למתן צו עשה במעמד צד אחד וכך דחיתי גם את בקשתו הנוספת למתן צו מניעה זמני; הוריתי לצדדים להגיב ולהשיב, וההחלטה שלהלן מתייחסת לבקשה למתן סעד זמני, לאחר דיון במעמד הצדדים.

1.                  המבקש הגיש תובענה ביום 2.2.12 שבקליפת אגוז מבוססת על טענותיו לקיום שותפות עסקית עם המשיבים, בחברות נסטוואליו בע"מ (להלן: 'נסטוואליו')  ובחברת ברקו סנדוויץ בר בע"מ (להלן: 'ברקו'); ברקו היא החברה "המפעילה מסעדה זכיינית של חברת Subway העולמית..." (סעיף 3 לכתב התביעה).

הגם שהמבקש אינו מופיע כבעל מניות ברישומי חברת ברקו, הוא טוען כי הוא בעל מניות בחברה וכי המשיב 1 מחזיק במניות החברה בנאמנות עבורו.

לטענת המבקש נישלו אותו המשיבים "מהעסק שהקים וגזלו ממנו את כבשת הרש תרתי משמע" (סעיף 5 לכתב התביעה) ולא רק שסילקו אותו מהעסק "שהקים וייסד אלא המשיכו ופגעו בשמו הטוב, השמיצו אותו בפני עובדים, ספקים וצדדים שלישיים והכל על מנת להתעשר מהנכסים שבזזו וחמסו מהתובע ללא רחם" (סעיף 7 לכתב התביעה), ועוד טען כי בגלל שניהלו באופן כושל את המסעדה, חברת Subway העולמית "מאיימת ומתריעה כי תסגור את הסניף בבוגרשוב עקב מחדליהם" (סעיף 9 לכתב התביעה); לאור המתואר בפירוט בכתב התביעה סבור המבקש כי הוא זכאי לסעדים כספיים בגין הפרת הסכמים, ובגין שורה של עוולות בנזיקין אותן הוא מונה בכתב התביעה (סעיף 126 לכתב התביעה) ועוד עתר לסעד של מתן חשבונות על בסיס טענתו ליחסי השותפות העסקית ולפיצוי "על פי חלקו בעסק בחברה... לשלם לתובע פיצויים לרבות פיצויי הסתמכות והפסדים ומניעת רווח וכמו כן לשלם ולשפות את התובע בגין כל הנזקים הכבדים שנגרמו לו לרבות סבל ועגמת נפש" ובסך הכל  "הנתבעים חבים איפוא... סך כולל של 5,000,000 ש"ח" (סעיפים 135, 136 לכתב התביעה), אך לצרכי אגרה העמיד את התביעה  על סך מחצית מהסכום האמור. 

2.         עובר להגשת התובענה, הגיש המבקש "בקשה דחופה לסעד זמני" ועתר במעמד צד אחד "למנות את משרד ב"כ המבקשים ומשרד רו"ח מטעמם כמנהלים מיוחדים לחברה לאור הנסיבות החמורות המפורטות בבקשה והסכנה התברואתית לציבור הרחב", בקשה שדחיתי וציינתי כי "הסעד המבוקש... הוא למעשה סעד של צו עשה..." שלא הונחה לגביו תשתית עובדתית המצדיקה לנקוט צעדים אקטיביים המשנים את הקיים כבר בהליכי ביניים.

לנוכח החלטתי הזדרז המבקש והגיש "בקשה בהולה לסעד ארעי" ובה עתר למנוע ביצוע "פעולות מהותיות בחברה ו/או דיספוזיציה במניות החברה ורכושה" כדי "למנוע נזקים בלתי הפיכים שלא ניתן יהיה לתקנם עם היודע הבקשה" - גם את הבקשה הזו ראיתי לדחות בהעדר תשתית עובדתית לטענות הסתמיות וחסרות כל בסיס עובדתי.

3.         אומר כבר כי גם לאחר תגובות שהוחלפו בין הצדדים ולאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים אני רואה לדחות את הבקשה למתן סעדים זמניים.

            בטרם אתייחס לסיבות למסקנתי בהחלטה זו, ראיתי לציין כי סיכומי המבקש חסרים, הן בתוכן (ראו סעיף ד. 21, 22, 23 חסרי מלל שנראה כי הושאר למילוי תוכן על ידי) והן בהפניות השונות (ראו לדוגמא סעיף 11 "הסכם___" ועוד), לא רק זאת אלא שאף בסיכומיו לא הובהר איזהו הסעד המבוקש, לא ברור אם זנח את הבקשה למתן צו עשה, האם הוא מבקש צו מניעה ואיזה סטאטוס הוא מבקש לשמר בצו המניעה, שהרי המבקש כלל אינו רשום כבעלים של מניות, אינו עובד בסניף מאז יוני 2011 לאחר שפוטר.

עוד לציין כי לאחר שהמשיבים הגישו סיכומיהם בקש המבקש להגיש סיכומי תשובה, ולא ראיתי לאפשר זאת, לא רק בגלל שלא התבקש הדבר בדיון בו ביקשו הצדדים לסכם טענותיהם בכתב אלא שגם לא מצאתי כל סיבה לאפשר זאת מאחר שהבקשה להגשת סיכומי תשובה התייחסה רובה ככולה לטענות להן לא מצאתי כל טעם בתשובה, טענות כמו כי הסיכומים שהגישו המשיבים ארוכים במיוחד וכי הוספו ראיות חדשות, שכן ממילא ככל שנוספו ראיות לסיכומים ו/או הועלו טענות עובדתיות חדשות שלא נשמעו קודם - לא אתייחס לכך, ואת החלטתי לדחות את הבקשה לסעד זמני בססתי על מה שהונח לפני.   

4.                  לגופם של דברים - המבקש טוען כי הגם שאין הוא בעל מניות רשום בברקו, היא החברה המפעילה את המסעדה Subway שבסניף בוגרשוב הרי הוא שותף עסקי של המשיבים שנושל מתפקידו, מחלקו ומההכנסות; להוספת נופך דרמטיות לבקשה הבהיר בבקשה ובסיכומיו כי יש חשש שהמשך ניהול המסעדה על ידי המשיבים יביא לסגירתה ומשכך הוא מבקש לקבל את הניהול או למצער למנות את ב"כ המבקש או מי מטעמו, כדי למנוע המשך הדרדרות הסניף, אלא שבאמירות סתמיות לא די, ולא רק שלא שוכנעתי כי מינוי המבקש או מי מטעמו לניהול העסק, הוא הדבר הנכון וההכרחי בעת הזאת אלא שכלל לא שוכנעתי כי למבקש זכות לכך, ולא שוכנעתי בשלב המקדמי הזה של הדיון כי למבקש זכות לשותפות בניהול הסניף שברחוב בוגרשוב ובודאי לא שוכנעתי ברמת ראיות כזאת המזכה אותו בסעד הזמני שהוא מבקש.

      לציין כי אני מקבלת את עמדת המשיבים כי כדי לקבל סעד של צו עשה לניהול החברה        היה על המבקש לצרף כבעלת דין את החברה, לה אישיות משפטית נפרדת, ואין ליתן            סעד      זמני לניהול חברה שכלל אינה צד להליך.

5.         המבקש טען כי הוא בעלים של מחצית מהמניות בברקו שלה הזכיון להפעלת סניף Subway ברחוב בוגרשוב.

אלא שמלבד טענות סתמיות - לא הונחה תשתית עובדתית ראויה ו/או משכנעת ולא הוצגו ראיות לכאוריות לטענות אלה, לפחות לא כאלה שבשלב מקדמי זה מצדיקות התערבות בית משפט ומתן סעד כלשהו ולו זמני, ולא שוכנעתי כי בידי המבקש ראיות מהימנות לכאורה המצדיקות העתרות לבקשה ולא התמלא התנאי ההכרחי למתן הסעד הזמני (תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי).

כך עולה כי רישומי החברה אינם תומכים בטענות המבקש שכן בעל המניות בברקו הוא המשיב, הוא גם מורשה החתימה; הונחו לפני מסמכים כי המשיב הוא לבדו הזרים כסף לחברה (נספח י"ד לתגובת המשיבים) כי המשיב הוא השוכר הבלעדי של הנכס בבוגרשוב בו פועל הסניף של Subway (נספח ב' לתגובת המשיבים), כי המשיב הוא שהעמיד ערבויות לחוזה השכירות (נספח ג' לתגובת המשיבים), כי מימן בעצמו את הקמת הסניף, כי הקשר של המבקש לסניף הוא בהיותו עובד של ברקו, כי המבקש קיבל משכורת מברקו וכי פוטר מהעבודה עוד ביוני 2011, וגם כי כל התכתובות בעניין פיטוריו מתיישבות עם המסקנה כי המבקש אכן היה עובד של ברקו (נספחים ה' ו' לתגובה) וכי מאז פיטוריו לא פנה באיזושהי דרישה לברקו, למשיבים וגם לא לחברת Subway העולמית (עמ' 5, 6 לפרוטוקול), לפחות לא הוצגו כל ראיות על פנייה שכזו לעניין זכויות בברקו, לעניין ניהול הסניף, ולהפך הראיות שהוצגו מתיישבות עם גרסת המשיבים שהמבקש היה עובד של ברקו וכי במכתבים הנ"ל נזכרת המחלוקת הלגיטימית ביחסי עובד-מעביד על עצם הפיטורין, דרישה לשימוע, דרישה לקבל עותק מתלושי שכר דרישה להחזרת חפצים שונים אך אין בהם ולו רמז לטענה אחרת, של שותפות למשל, ועוד לציין כי הזכיון שהמבקש טוען כי הוא של ברקו ולכן עותר לקבוע כי הוא בעל מניות בחברה, כלל אינו של ברקו, אלא שהיא מנהלת מטעם המשיב את הסניף, בו עבד המבקש כעובד, בהתאם לראיות ומעבודתו זו פוטר כאמור.

גם לאחר שהמבקש נחקר בחקירה נגדית לא מצאתי כי היה בידיו לסתור את הנטען על ידי המשיבים, ומשכך לא השתכנעתי בשלב זה, כי למבקש זכויות לכאוריות בחברת ברקו, וכבר משכך אין להעתר בשלב מקדמי זה לבקשות לסעדים זמניים, שהרי על מבקש הסעד הזמני להראות קיומה של זכות לכאורה (תקנה 362(א) לתקסד"א).

לא רק שאין כל ראייה לאיזושהי זכות של המבקש בברקו, ולא רק שכל המסמכים תומכים דווקא בגרסת המשיבים אלא שגם לא מצאתי ממש בנסיונות של המבקש להבהיר את הסיבה להיותו 'שותף עלום', ולהפך גם הסיבות הלכאוריות שמצא המבקש להציג מצביעות דווקא כי התנהלותו אינה מתיישבת לכאורה עם דיני היושר המתחייבים בדיון בזכות לסעד זמני שכן התקנה (362) גיבשה את כללי דיני היושר אותם חייב בית המשפט לשקול עת הוא בא לתת סעד זמני.

כך הבהיר המבקש כי אין הוא מופיע כבעל מניות ברישומי החברה מאחר שהיה בהליכי גירושין ולא רצה "שגרושתו תדע מזה" - כלומר, את שבא המבקש ליחס למשיבים (טענה לחשש מפני הברחת נכסים, הגם שלא הביא ראיות לכך) הוא מייחס בעצם לעצמו - העלמת נכסים מבת זוגו!

מי שפועל להברחת נכסים ולהסתרתם ספק אם יכול לבקש סעד המחייב כשלעצמו התנהלות לפי דיני היושר ודיני תום הלב.